האם השמיים הם הגבול? האם נוכל לעשות כל דבר? אם רק נרצה מספיק חזק, אם רק נתאמץ? נדמה שבאמצע החיים, מתי שזה לא יהיה, אנחנו נפרדים מהפנטזיה הזו, ובמקומה מתגבשות הבנות חדשות. כאלו שמתייחסות ליכולות שלנו, לגבולות שלנו, לאפשרויות שכבר החמצנו. ובמקביל- ישנה תחושת דחיפות, להספיק את מה שחשוב, להעשות למה שרצינו ועוד לא הספקנו. לחיות כפי שאנו רוצים. להכניס פנימה חלקים שלא קבלו ביטוי. למצוא איזון חדש בין אפיונים שונים שלנו. לתת יותר משקל להתנסות שעברנו או לזו שלא העזנו. לבדוק שוב את הקו הדק בין חווית הגבול לבין האפשרות שנוכל יותר. להוסיף לציר ההתפתחות שלנו גם את ההתקדמות לעבר משמעות פנימית, אישית. לצאת מהניכור שמורגש לעיתים לגבי מה שנעשינו, להתקרב מחדש למי שאנחנו.
להעצב על מה שהפסדנו, לפתוח אפשרויות חדשות. להמשיך בתנועה, בשינוי.
האפשרות לתת מענה לפצעים שלנו או לבדוק שאלות מהותיות עבורנו, בתוך העיסוק שלנו.
לבחון את האחרות, הנבדלות, הייחודיות שלנו, מול ההשתייכות שלנו.
ולהביא את כל אלו לביטוי מקצועי. לא לחכות לגיל שבו נוכל להפסיק לעבוד, אלא למצוא את המקום שבו אנחנו ועבודתנו אחד הם.
