לכאורה- זהו אמצעי שיווק נפלא. כולם יעידו שזוהי דרך אפקטיבית ועוד ללא מאמץ או הוצאות. מה המגבלות שלו עבור מטפלים?
ראשית צריך לזכור שזהו אמצעי שיווקי מוגבל למי שבתחילת הדרך, כשעוד אין קליינטים מרוצים שיפרגנו לשירות שקיבלו.
שנית, מטופלים לא תמיד ששים להעביר מידע על המטפל שלהם הלאה. הרעיון שחברים או מכרים שלהם יגיעו לאותו מטפל, עלול להיות מרתיע עבורם; גם כי הם לא תמיד רוצים לספר שהם בטיפול, וגם כי "הטרנספרנס" שמתרחש בטיפול מתערב בדעות שיש להם על המטפל.
אז איך כן? ראשית ניתן לספר למי שאנחנו פוגשים ועם מי שאנו בקשר פרטים על מה אנחנו עושים, ולא בקמצנות: באופן פתוח, מסביר, נוגע.
שנית- אפשר כחלק ממאמצי השיווק העצמי שלנו וגם מהפעילות המקצועית לשלב עשיה נוספת שיכולה לחשוף את העבודה המקצועית שלנו לאנשים אחרים שיכולים להפנות- דרך הדרכה, הרצאה, כתיבה, מפגשים מקצועיים עם מטפלים אחרים או בעלי מקצוע אחרים. כל אלו תורמים מהנסיון שלנו לאחרים ופותחים אותנו לעולם כאנשי מקצוע. מהפה שלנו לאוזן שלהם.
עד כאן לא באמת גיליתי לכם דברים מפתיעים. מה שכן מפתיע, זה שמרבית המטפלים אינם עושים זאת; ואם כן, הם לא תמיד יודעים למקד ולבדל את עצמם ולחבר זאת להצגה העצמית שלהם או הפעילות הנלווית שהם עושים.
